ספורט הנגב (1985)בע"מ ואח' נ' הבנק הבנלאומי הראשון לישראל

החלטה

בקשה של הנתבע למחיקת סעיפים בתצהיר עדות ראשית של המשיב מס' 2, מחמת מעשה בית דין והשתקי פלוגתא.

סעיף 7 –

נטען כי המצהיר מעיד על הריבית בטרם מתן פסק הדין בין הצדדים בת.א. 3575/90 בבית המשפט השלום בבאר שבע (להלן: "פסק הדין"). עיינתי בסעיף ואני דוחה את הבקשה למחיקה. הסעיף עוסק בטענה כי המבקש, הזוכה על פי פסק הדין, פתח את תיקי ההוצל"פ שלא על פי הריבית נשוא פסק הדין. יחד עם זאת אעיר כי בפני התובעים עומדת גם דרך התקיפה של טענת פרעתי לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 .

סעיף 10 –

נטען כי המצהיר תוקף את חישוב החוב נשוא פסק הדין וגם כי הבנק הגיע להסדר עם הערב הנוסף לפני מתן פסק הדין ולכן בפסק הדין לא נלקח בחשבון הסכום ששילם הערב הנוסף או הנתונים הנוספים שעלו מתדפיסי בנק שהתקבלו בדיעבד לאחר פסק הדין ממנו עולה כי פסק הדין בהקשר לגובה החוב היה שגוי.

אני מקבלת את הבקשה למחיקה. כל עוד פסק הדין עומד לא ניתן לתקוף את סכום החוב שנקבע בפסק הדין, בהתדיינות חדשה מחמת מעשה בית דין. אם למשיבים דרך משפטית לתקוף את פסק הדין מחמת הטענות של הטעיה עליהם לעשות זאת בתיק הקודם.

זאת ועוד, לגבי ההסדר עם הערב השני – בפני התובעים פתוחה הדרך להעלות טענת פרעתי בתיקי ההוצל"פ, לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, שכן הזוכה אינו זכאי לגבות את החוב פעמיים.

לפיכך אני מוחקת את סעיף 10 לתצהיר על כל סעיפי המשנה שבו למעט הטענה בסעיף משנה ה' כי שחרור הערב השני היה צריך לשחרר גם את המשיב מס' 2.

סעיף 11 –

הסעיף עוסק בחישוב החוב מחדש מאז הגשת התביעה הראשונה ובהמשך לתקופה לאחר מתן פסק הדין. החישוב בתקופה שלאחר מתן פסק הדין מתבסס על החישוב הקודם למתן פסק הדין ולא ניתן להפריד ביניהם. התובעים מנועים מלפתוח מחדש את התקופה הקודמת לפסק הדין מחמת מעשה בית דין ועל כן הסעיף נמחק בשלמותו כי לא ניתן להפריד בין התקופות.

סעיפים 15 – 23 –

נטען כי המשיבים אינם יכולים להעלות עילת תביעה שלא העלו בהתדיינות הקודמת כנתבעים כי הייתה להם גרסה אחרת שלא הניבה את עילת התביעה של התרשלות במימוש הבטוחה (השטרות).

בהתדיינות הקודמת הייתה מחלוקת בין הצדדים האם שטרות שניתנו על ידי המשיבים נמכרו למבקש או נמסרו לו כבטוחה. סוגיה זו הוכרעה בפסק הדין ובערעור שהוגש עליו ונקבע כי השטרות נמסרו כבטוחה. עתה נטען כי הבנק היה רשלן כי לא מימש את הבטוחה .

יש בעייתיות בגרסה של המצהיר כי הוא סותר גרסה שניתנה בהתדיינות הקודמת אך זו בעיה לכאורה של אמינות ולא של איחור בהעלאת עילת תביעה בהקשר לטענת השתק מחמת מעשה בית דין.

באשר לאי העלאת עילת תביעה בהזדמנות הראשונה – המשיבים היו נתבעים בתיק הקודם ולכאורה הם לא היו חייבים בהזדמנות הראשונה לטעון טענת קיזוז של התרשלות או להגיש תביעה שכנגד.

שאלה בפני עצמה היא האם העילה התיישנה, גם לפי האפשרות שהתובע סבר כי אין לו עילת תביעה מחמת מסכת עובדתית שהאמין בה ואשר נדחתה בפסק הדין. בהעדר טענה מטעם המבקש לדחות את עילת התביעה מחמת התיישנות לא אכריע בסוגיה זו שהיא טענת הגנה שניתן לוותר עליה.

לפיכך אני דוחה את הבקשה לגבי סעיפים אלה.

סעיף 27 סעיפי משנה ב' וג' –

לגבי הסעד בסעיף 27 ב' – למחוק. מהטעמים שהחישוב מבוסס על סעיף 11 לתצהיר שנמחק.